פסיכותרפיה גופנית הינה תחום מובחן של פסיכותרפיה.

בהיותה נשענת על היסטוריה ארוכה מבססת את עצמה הפסיכותרפיה הגופנית על גוף עשיר של ספרות וידע.

היא מערבת מודלים התפתחותיים, תיאוריות אישיות, השערות באשר למקורות של הפרעות וליקויים נפשיים, כמו גם מגוון עשיר של טכניקות אבחון וטיפול אשר נמצאות בשימוש במסגרת היחסים הטיפוליים. 

פסיכותרפיה גופנית מערבת תאוריות ברורות של תפקודי גוף ונפש, המביאות בחשבון את המורכבות של הצמתים ושל יחסי הגומלין בין הגוף לנפש.

ההנחה הרווחת היא שהגוף משקף את האדם השלם, וכי ישנה אחדות פונקציונאלית בין גוף לנפש.

הגוף אינו רק "סומה", המופרד מהתודעה-"הנפש", ולכן אין מערכת יחסים היררכיית בין הגוף לנפש.

שניהם תפקודים והיבטים אינטראקטיביים של האדם השלם.

​

בעוד  גישות אחרות יכולות לגעת בהיבטי הקשר הזה שבין גוף לנפש, הפסיכותרפיה הגופנית מתייחסת אליו כעיקרון בסיסי.

בדומה לענפים אחרים בפסיכותרפיה, גם בפסיכותרפיה הגופנית קיימות גישות שונות ומגוונות, ולעיתים אף נפרדות לגמרי, אך עיקרון בסיסי זה משותף לכולן.

​

בחלק מהזרמים בפסיכותרפיה גופנית נעשה שימוש במגוון רחב של טכניקות המערבות את הגוף: מגע, תנועה ונשימה.

חרף הדמיון הקיים בין תרפיות הקשורות לעבודת גוף ודיסציפלינות המקושרות עם הרפואה המשלימה, קיימת הבחנה ברורה בינן לבין הפסיכותרפיה הגופנית. 

כענף טיפולי יישומי, הפסיכותרפיה הגופנית אינה פוסקת מהתכתבות והתדיינות עם ענפים מדעיים מקבילים הרלוונטיים לעשייתה.

אופייה המדעי אשר התפתח בשבעים השנים האחרונות, מושפע ומועשר ממחקרים בביולוגיה, אנתרופולוגיה, אתולוגיה, נוירופיזיולוגיה, נוירופסיכולוגיה, פסיכולוגיה התפתחותית, תיאוריות ומודלים של תהליכים טרום לידתיים, וכן מהניסיון והממצאים האישיים הנצברים על ידי אנשי מקצוע בעולם.

​

פסיכותרפיה גופנית הוכרה על ידי האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה (EAP) כענף מקצועי מבוסס מדעית.